“כל פעם עובד אחר זורק על שולחני ניירת שהוא אמור לטפל בה או מפיל עליי מטלה שבעצם לא אני צריכה לדאוג לה, וכך – שוב ושוב אני מוצאת את עצמי אומרת: ‘אה, אין בעיה, אני כבר אטפל בזה…’ בעוד שבפנים אני מתפוצצת. אני פשוט לא יודעת להגיד ‘לא'”.
רונית הגיעה לתהליך האימון בתחושה שהיא נאלצת, באופן קבוע, לבצע מטלות שלא שייכות לתפקידה ושאיננה מעוניינת לבצען. התנהגות זו גרמה לה לעבוד שעות נוספות רבות ללא תמורה כספית, ואפילו ללא קבלת מילות הערכה או תודה. היא לא ידעה להציב גבולות, וגם אילו ידעה להציב גבולות לא ידעה היכן בדיוק לשים אותם. רונית עבדה תחת לחץ ועומס, ניסתה לרַצות את כולם סביבה גם כשזה היה על חשבונה ועל חשבון הדברים החשובים לה, היא הרגישה שמניעות אותה הדעות והפעולות של אחרים.
רונית גילתה, להפתעתה, שהיא מאמינה ש: “אם אהיה אסרטיבית בעבודה – יפטרו אותי”. האמונה הזו הולידה אצלה פּחַד, פחד להגיד ‘לא’ בעבודה. יחד בחנו את האמונה הזו שלה: האם זו האמת? איך היא מגיבה כשהיא חושבת את המחשבה הזו? האם כדאי לה להמשיך ולהחזיק באמונה זו? או האם הגיע הזמן לוותר עליה?
רונית בחרה לוותר על האמונה שלא מקדמת אותה ושאינה רלוונטית מבחינתה. היא הבינה שזו זכותה להגיד ‘לא’.
רונית בחרה להביע את רצונותיה וזכויותיה בבהירות ובנחישות, מבלי לפגוע בזכויות הזולת. היא אומרת ‘לא’ בישירות, בכנות ומתוך כבוד הדדי.
* * * * *
איזה אמונות / הנחות יש לך בנוגע לאסרטיביות בעבודה שאינן מקדמות אותך?
מה מונע ממך להגיד ‘לא’?
מה ההתנהגות האוטומטית שלך?
איזה אמונות / הנחות כדאי לך לאמץ בנוגע לאסרטיביות? (למשל: זכותי להגיד ‘לא’, מגיע לי שדעתי תִשמַע וכו’)